יום שני השחור הגיע. היום שכל מאמן ב-NFL פוחד ממנו כבר כאן ואיתו גם אין ספור שמות שיתנוססו בגאון בכותרות העיתונים כמושיע הבא. וושינגטון התחילו מוקדם כשנפטרו מג'יי גרודן אחרי חמישה מחזורים (וכנראה כבר סיכמו עם רון ריברה), קרוליינה לא היתה הרבה אחריהם ועם סיום העונה גם פרדי קיצ'נס (קליבלנד) ופט שארמור (ג'איינטס) סיימו את תפקידם. ג'ייסון גארת' (דאלאס) אמור להצטרף לרשימה בהמשך, אך ג'קסונוויל שהיה נדמה שתיכנס לשוק החליטה להשאיר את דאג מארון בתפקידו.

גם השנה נראה כנראה המשך של הטרנד הנוכחי להעסקת מאמנים התקפיים, מה שכנראה יוריד – שוב – את כמות המיעוטים שיקבלו משרה חדשה, למרות חוק רוני שאמור לסייע להם. אז לכבוד סיום העונה הסדירה ופתיחתה הלא רשמית של עונת המלפפונים, הנה היכרות ראשונה עם המועמדים המובילים.

העוזרים

גרג רומן (מתאם התקפה, בולטימור) – השם החם שכל קבוצה תרצה להשיג עוד לפני המשחק הפלייאוף הראשון של הרייבנס . יכול לרשום לזכותו את עונת ה-MVP של לאמר ג'קסון, אך גם את ההצלחה בתחילת הקריירה של קולין קאפרניק.

אריק ביאנמי (מתאם התקפה, קנזס סיטי) – שישית ממאמני הליגה הגיעו מהעץ של אנדי ריד ואין סיבה שזה ייעצר עכשיו. למרות עונה שקטה יחסית בגזרה ההקפית בקנזס סיטי (בעיקר בגלל פציעת מהומס), שיטת המשחק של הצ'יפס היא עדיין מושא להערצה בליגה. נוסף לזה, מדובר באחד ממתאמי ההתקפה השחורים היחידים בליגה, מה שיבטיח לו הרבה מאוד ראיונות, בעיקר בשל חוק רוני. כרגע, רק הניסיון המועט (רק שנתיים כמתאם התקפה) עומד בעוכריו.

ג'וש מקדניאלס (מתאם התקפה, ניו אינגלנד) – אמור להיות המועמד המוביל בכל שנה, אך לאחר קדנציה בעייתית בדנבר ובריחה מאינדיאנפוליס אחרי שכבר סיכם על חוזה, הופכות אותו לפרסונה נון-גראטה בהרבה מאוד מקומות. ככל הנראה קיבל הבטחה להחליף את ביל בילצ'יק כשיפרוש, אך אולי קווטרבק מבטיח ישנה את דעתו. קליבלנד וקרוליינה כבר הגישו בקשה לראיין אותו, ולפי הדיווחים הוא יאשר ראיון עם הבראונס. כרגיל אצלו, יהיה מעניין.

פיט קרמייקל (מתאם התקפה, ניו אורלינס) – בדומה למקדניאלס, מדובר בשם שעולה בכל שנה, אבל עדיין לא מצא קבוצה שתהיה מוכנה לתת לו את המפתחות. העוזר הוותיק ביותר של שון פייטון שאחראי במידה רבה לזכייה בסופרבול ולאיך שהקבוצה נראית בשנתיים האחרונות.

דן קמפבל (עוזר מאמן, ניו אורלינס) – אם קרמייקל מקבל את כל הקרדיט בנושא ההתקפה, אז דווקא קמפבל מסומן "כחומר ממנו עשויים מאמנים ראשיים", כששמים דגש על יכולות הניהול שלו. מתאים בעיקר לקבוצות שיוצאות מסיטואציה בעייתית וצריכים מישהו חזק שייצב את הספינה.

רוברט סלאח (מתאם הגנה, סן פרנסיסקו) – אחד השמות החמים בליגה, אך כזה שצפוי שימתין עוד שנה אחת לפחות לפני שיקבל הזדמנות אמיתית, בשל הניסיון המועט שלו. לכל הפחות, הוא צפוי לקבל לא מעט ראיונות בשל חוק רוני.

ביירון לפטוויץ (מתאם התקפה, טמפה ביי) – כבר שלוש שנים שלפטווייץ' מוזכר כ"דבר הגדול הבא" בתחום האימון, כאשר השנה האחרונה עם הבאקס רק הקפיצה את המניות שלו עוד יותר. עם זאת, רבים עדיין חוששים מהניסיון שלו כמאמן (רק שלוש שנים) והעובדה שההצלחה שלו מקושרת למנטור שלו – ברוס ארינס.

דון מרטינדייל (מתאם הגנה, בולטימור) – ההצלחה מדבקת וכנראה שגם מרטינדייל יקבל השנה הרבה קריאות לראיונות. האם הוא יעבור אותם? זה כבר סיפור אחר.

מאט אברפלוס (מתאם הגנה, אינדיאנפוליס) – אחד מעוזרי המאמנים המוערכים בליגה, אך השם שלו נמצא כאן בעיקר בשל הקשרים בדאלאס. הוא לא צפוי להתראיין למשרות נוספות.

מאמני המכללות

לינקולן ריילי (אוקלהומה) – הלוחש לקווטרבקים. המאמן הצעיר רק משפר את הרזומה שלו בכל שנה שעוברת, כאשר הוביל שני קווטרבקים (בייקר מייפילד וקיילר מארי) לזכייה בהייזמן ולבחירה ראשונה בדראפט. השנה הוא המשיך באותו קו, כאשר ג'יילון הרץ סיים שני בהצבעה לתואר שחקן השנה במכללות. אמר שמעדיף לעשות קריירה בקולג'ים, אך הכסף של ג'רי ג'ונס והקרבה הביתה יכולים לעשות את ההבדל.

אורבן מאייר (מאמנה לשעבר של אוהיו סטייט) – הסיבה הרשמית לכך שמאייר ישב השנה בבית היא "סיבות בריאותיות", אך כולם יודעים שהוא עזב סיטואציה מאוד נפיצה באוהיו והוא רק מחכה להזדמנות המושלמת לחזור. אם יהיה בעלים שיהיה מוכן לתת לאחד המאמנים המצליחים בתולדות המכללות את המושכות ב-NFL הוא יהיה מוכן להקשיב.

מאט רול (ביילור) – התקבל בשנה שעברה למשרת המאמן בג'טס, אך ויתר עליה בשל הביטואציה עם הנהלת הקבוצה. נחשב למושיע בטמפל וביילור לאחר שהקים את תוכניות הפוטבול שלהם מהקרשים. מאמן התקפי מובהק ומתאים מאוד למגמה בליגה. הוא כנראה המועמד המוביל למשרה בניו יורק, לאחר ששימש כעוזר בג'איינטס ב-2012.

ג'ים הארבו (מישיגן) – הרבה מהקסם של הארבו פג בשנים האחרונות והוא כבר לא הודף הצעות כבעבר. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שלא כדאי לסמוך על זה שיישאר הרבה זמן באותו המקום, וגם הוולברינס מתחילים לחשוב שאולי צריך לעשות שינוי, מה שאולי ידחוף אותו בחזרה ל-NFL.

מאמני העבר

מייק מקארת'י (מאמנה לשעבר של גרין ביי) – כשהפאקרס שלחו את מקארת'י הביתה לאחר יותר מעשור הם טענו שעשו את זה בגלל שלא הצליח להסתגל ולאמץ שיטות התקפה חדשות שנהוגות בליגה. המאמן הקשיב והקדיש את השנה אחרונה ללימוד ספרים של המומחים הגדולים בתחום וכעת הוא מרגיש מוכן לחזור לבמה המרכזית. קרוליינה כבר ראיינה אותו, אך היא לא צפויה להיות האחרונה.

רון ריברה (מאמנה לשעבר של קרוליינה) – מעטים האנשים שלא היו מופתעים שהפנת'רס סיימו את ההתקשרות עם המאמן הוותיק שלהם באמצע העונה. ריברה נחשב לאחד המוטיבטורים הגדולים בליגה ויהיה מאוד קשה למצוא שחקן שלא יהיה מוכן להיכנס לקיר עבורו. ככל הנראה ימונה למאמן וושינגטון ביממה הקרובה.

ג'ים קלדוול (מאמנה לשעבר של דטרויט) – באחד המהלכים ההזויים של השנים האחרונות, משפחת פורד החליטה לפטר את המאמן היחיד שהצליח בעיר המכוניות ולהביא במקומו את מאט פטרשיה מניו אינגלנד שהשיג בשתי עונות ניצחונות כמו שקלדוול השיג באחת. עדיין נחשב כאחד המאמנים המוערכים בליגה ויכול להיות מושלם לסיטואציה בקליבלנד.

מרווין לואיס (מאמנה לשעבר של סינסנטי) – הנהלת הבנגלס חיכתה שנתיים יותר מידי לפני שפיטרה את לואיס, בעיקר בגלל ההערכה הרבה למהפך שעשה במועדון. הוא עדיין נחשב כמאמן מוביל בקרב הדור הישן והדיווחים מדברים על זה שהוא מתכוון לשוב לזירה ובונה "צוות חלומות". הבעיה עם דיווחים כאלה? הם בד"כ מגיעים מהמאמן לאחר שלא קיבל הצעות קונקרטיות.

הלא צפויים

דייב טואב (מאמן קבוצות מיוחדות, קנזס סיטי) – השם של טואב הוביל הרבה טבלאות הימורים בעשור האחרון, אך הוא נעלם כליל בשנתיים האחרונות. מי שנחשב למאמן הקבוצות המיוחדות הטוב בהיסטוריה של המשחק מסומן כמבוגר מכדי שקבוצה תהמר עליו. אולי ההצלחה של ג'ון הארבו (מאמן קבוצות מיוחדות בעברו) העונה יכולה לפתוח לו שוב את הדלת.

בוב סטופס (מאמן דלאלס רנגיידס מה-XFL) – אחד השמות שהוזכרו הכי הרבה בעשור האחרון, אחרי שהחזיר את אוקלהומה לגדולה. הוא פרש ב-2016, אך אולי החזרה שלו ל-XFL מסמנת שעדיין בוערת בו האש. אם הוא יהיה מועמד, הרבה קבוצות ירצו לראיין אותו.

מייק ליץ' (מאמן אוניברסיטת וושינגטון סטייט) – אבי האייר רייד (המודרני) במכללות, ואחד המוחות המוערכים ביותר בעולם הפוטבול. אומנם לא הגיע להישגים משמעותיים אך אם חניכו קליף קינגסברי עשה את הדרך הזאת בהצלחה, אולי יהיו כאלה שירצו את המקור, כאשר גם ההיסטוריה עם גארנר מינשו לא תעשה לו רע.

ג'ק דל ריו (מאמנה לשעבר של אוקלנד וג'קסונוויל) – לא הצליח יותר מידי בפלורידה, אך החזיר את הריידרס לרלוונטיות. מעט מאוד אנשים קיבלו הזדמנות לחזור בפעם השלישית כמאמן ראשי, כשהסקאלה נעה בין ג'ון פוקס (שיקאגו) לביל פרסלס (הג'טס וקאובויס). היה יכול להיות מושלם בוושינגטון, אך גם קליבלנד היא אופציה לא רעה.